ברכת החמה ביום ד' יד' ניסן ראש מחזור גדול ר"ז. בבוקר בהנץ החמה ברכת החמה. תלמוד בבלי ברכות דף נט/ב תָּנוּ רַבָּנָן: הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, לְבָנָה בִּגְבוּרָתָהּ, וְכּוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם, וּמַזָּלוֹת כְּסִדְרָן. אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית". וְאֵימַת הֲוֵי ? אָמַר אַבַּיֵי: כָּל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שְׁנִין וַהֲדַר מַחֲזוֹר, וְנָפְלָה תְקוּפַת נִיסָן בְּשַׁבְּתַּאי, בְּאוֹרְתָּא דִּתְלָת נָגְהֵי אַרְבַּע: רש"י בתקופתה - מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה, היא שעת תליית המאורות, ומאז התחילה להקיף ולשמש: אימת הוי - אחמה בתקופתה קאי: כל עשרים ושמונה שנים - של תקופת ניסן, שבסוף עשרים ושמונה, כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות, בשבתאי היא שעה תחלת ליל רביעי: באורתא דתלת נגהי ארבע - שהעריב שמשו של שלישי בשבת ויתחיל ליל רביעי: המאירי ברכות דף נט/ב הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה כוכבים במשמרותם ומזלות כסדרן, אומר: ברוך עושה בראשית. וענין חמה בתקופתה הוא, שרואה ביום תקופת ניסן של תחלת מחזור של כ"ח שנה, והוא הנקרא מחזור גדול. שבשעה זו ר"ל (רצה לומר) בסוף מחזור גדול חמה חוזרת לנקודה ראשונה שבה נתלו המאורות מתחלה, והוא בתחילת ליל ד'. והדבר ידוע שבכל ד' תקופות מג' לג' חדשים וכל תקופה נדחית אחר חברתה ז' שעות ומחצה, נמצאת דחייתה בכל שנה ל' שעות, ונמצאת לד' שנים שהוא מחזור קטן של שמש, ק"כ שעות שהם ה' ימים. ונקרא מחזור קטן מפני שבכל מד' שנים לד' שנים באה תקופתו בתחלת הלילה. ואם תחשוב שהיא באה תחלה בתחלת מהלך שבתאי שהוא משמש בתחלת רביעי ותדע חשבון כצנ"ש חל"ם ראשי לילות, וחל"ם כשנ"ץ לראשי ימים, וסדור מהלכן כל"ש צמח"ן יעלה בידך חשבון זה במכוון. ומחזור גדול של כ"ח שנים יש בו ז' מחזורים קטנים. ואם הראשון היתה בנקודתה בתחלת ד' תחלת השני בתחלת יום ב' ושלישי בתחלת יום ז' ורביעי בתחלת יום וה' וחמשי בתחלת יום ג' וששי בתחלת יום ג' ושביעי בתחלת יום ו' ושמיני שהוא סוף כ"ח בתחלת יום ד' שהיא הנקודה הראשונה וי"מ בתקופתה בבהירותה קצור שו"ע סימן ס' - דין ברכות הראיה (ו) הרואה חמה בתקופתה והיא מכ"ח לכ"ח שנה, שתקופת ניסן אז בתחלת ליל ד' מברכין ביום ד' בבוקר כשהיא זורחת: ברוך א"י אמ"ה עושה מעשה בראשית. וקודם הברכה יש לומר המזמור: הללויה הללו את ה' מן השמים וגו', ואחר כך אומרים הברכה, ואח"כ אל אדון וכו' עד וחיות הקודש, ואחר כך מזמור השמים מספרים כבוד אל וגו', ואח"כ עלינו לשבח וקדיש (כרם שלמה בשם הגאון בעל חת"ם זצ"ל): הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם. הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים: הַלְלוּהוּ כָּל מַלְאָכָיו. הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו: הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ. הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר: הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם. וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'. כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ: וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם. חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר: הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ. תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת: אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר. רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ: הֶהָרִים וְכָל גְבָעוֹת. עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים: הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה. רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף: מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים. שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ: בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת. זְקֵנִים עִם נְעָרִים: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'. כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ. הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ. תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. הַלְלוּיָהּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית: אֵ-ל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים. בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָּל נְּשָׁמָה. גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ לִפְנֵי עוֹלָם. דַּעַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים הוֹדוֹ: הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה. זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ. חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ: טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹהֵינוּ. יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל. כֹּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם. לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל: מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נוֹגַהּ. נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם. שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם וְשָׂשִׂים בְּבוֹאָם. עׂשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנָם: פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ. צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ. קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר. רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה: שֶׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם. תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר. וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים. בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם. וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם. לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם: וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ. יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם. וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: הַנֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים: גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם. בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי: גַּם מִזֵּדִים חֲשׂךְ עַבְדֶּךָ. אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם. וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי. לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי: עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת. וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם: {שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וְרִיק וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ}: וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ. וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים: הוּא אֱלֹקינוּ אֵין עוֹד. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ. אֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוֹד: עַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ ה' אֱלֹקינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ. לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ. וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ. תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ. וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ. וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ. ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. אמן: בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ (וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. אמן:) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל (בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן. וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן. וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא. דִּי בְאַתְרָא קַדִּישָׁא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמִין וְחַיִּין אֲרִיכִין וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה בְּרַחֲמָיו שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: בן איש חי הלכות שנה ראשונה - פרשת עקב (יט) הרואה חמה בתקופתה והוא מן כ"ח שנה לכ"ח שנה, והתקופה בתחלת ליל ד' וכשרואה אותה ביום בבוקר מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית, מפני שאז היא עומדת בנקודה שהיתה עומדת בתחלת התלותה ברקיע במעשה בראשית, וזמן הברכה בשם ומלכות הוא עד שלש שעות זמניות, ואם עברו ג' שעות זמניות יברך בלי שם ומלכות עד חצות היום וכמ"ש הגאון ח"ס ז"ל א"ח סי' נ"ו, ואע"ג דיש דס"ל לברך בשם ומלכות עד חצי היום הא קי"ל סב"ל, ויזהר לברך במקום שרואה גלגל החמה ולא סגי ברואה אור זריחתה בלבד... ברכה זו מצווה לברך אותה בקיבוץ עם משום ברוב עם הדרת מלך וכמ"ש האחרונים ז"ל, ואם היה ענן לא יברך עד שיעבור הענן, ואם לא עבר הענן מעליה יברך בלי שם ומלכות ואע"ג דאיכא רבים דס"ל דיברך בשם ומלכות סב"ל ועיין ח"ס שם ובנו הגאון כ"ס א"ח סי' ל"ד, והנשים נסתפק בהם הגאון ח"ס אם יברכו או לאו, ועיין להגאון בנו כ"ס שם ולכך יבואו הנשים ויעמדו אצל האשים, וכשיברך החזן לבדו בקו"ר יכוין להוציאם י"ח והנשים יכונו ג"כ לצאת י"ח בשמיעתם הברכה, וכן יכווין החזן על הסומין והם ג"כ יתכונו לצאת, והא דאין מברכים שהחיינו על מצוה זו כתב הגאון כ"ס טעם לזה: קודם הברכה יעמדו הקהל והחזן במקום אחד על הגג, ותחלה יאמרו מזמור השמים מספרים כבוד אל כולו בניגון שאומרים פה עירנו קודם ברכת הלבנה, ואח"כ מזמור הללו את ה' מן השמים, ואח"כ פסוקים אלו כי שמש ומגן ה' אלהים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים: ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים: הודינו לך אלקים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה: ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא: וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו: ואח"כ יאמרו פרשת יום רביעי ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים וכו' עד ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי ואח"כ יאמרו: ליקבה"ו וכו' הנה אנחנו באים להודות לה' על מעשה בראשית אשר עשה, ולברך בשמו הברכה אשר תקנו חכמים זיכרונם לברכה ביום זה על החמה בתקופתה שעומדת ברקיע בתחלת המחזור כ"ח שנה שלה כמו תחלת עמידתה ביום רביעי בששת ימי בראשית, כדי לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו לתקן שורש מצות הברכה הזאת במקום עליון, ויעלה לפניך כאלו כווננו במצוה הזאת כל הכוונות הראויות לכוין ויהי נועם ה' אלהינו וכו' ואח"כ יאמרו כל הקהל הברכה בקול אחד בשמחה וששון, והחזן יאמר אחריהם הברכה לבדו לעצמו וירים קולו ויכווין להוציא י"ח לסומים ונשים השומעין קולו: אח"כ יאמרו מזמור הודו לה' כי טוב כל"ח כולו עד הודו לא-ל השמים בניגון יפה, ואח"כ אל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך וכו' עד וחיות הקודש, אח"כ עלינו לשבח לאדון הכל וכו' עד יהיה ה' אחד ושמו אחד, ואח"כ פיוט אדון עולם אשר מלך וכו': ואח"כ יאמרו בקשה זו יהר"מ ה' או"א כמו שהחייתנו וקיימתנו והגעתנו לזמן הזה לברך בו ברכת החמה לשמך, כן תחיינו ותקיימנו ותזכינו בתקופת החמה אשר תהיינה בשנים הבאים עלינו לחיים טובים ולשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתיך ותזכינו לראות פני משיחיך ויתקיים בימינו מקרא שכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא ויהי נועם וכו' יהיו לרצון וכו', ואח"כ רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' ואח"כ קדיש על ישראל: אנציקלופדיה תלמודית כרך ד, [ברכת החמה] טור תנד ברכת החמה. ברכה על ראיית השמש כשהיא בזמן הדומה לתחילת יצירתה. הרואה חמה בתקופתה אומר: ברוך עושה בראשית, וי"ג: ברוך עושה מעשה בראשית. ר' יהודה אומר המברך על החמה הרי זו דרך אחרת, היינו דרך מינות, ופירשו דבריו כשהוא מברך על החמה שלא בזמן תקופתה, שנראה כעובד לחמה. חמה בתקופתה היינו כשהיא במקום שהיא חוזרת שם לתחילת היקפה, הוא שעת תליית המאורות, שמאז התחילה להקיף ולשמש, והוא כל עשרים ושמנה שנה ביום תקופת ניסן, שאז התקופה תקופת מר שמואל - בתחילת ליל רביעי, שכן כל תקופה מתאחרת משנה לשנה בשלשים שעות, היינו יום ורבע, לפי החשבון של שלש מאות וששים וחמשה ורבע יום לשנת החמה, שהרי שלש מאות וששים וארבעה ימים כלים בחמשים ושנים שבועות, ונשאר עוד יום ורבע, ונמצא שתקופת ניסן נופלת בתחילת הלילה לסוף ארבע שנים, שאז מתאחרת התקופה בחמשה ימים שלמים, והוא הנקרא מחזור קטן של שמש, ולסוף עשרים ושמנה שנה חוזרת התקופה לתחילת אותו יום בשבוע כמו שהיתה בתחילת תלייתה ברקיע, היינו תחילת ליל רביעי, והוא הנקרא ראש מחזור גדול. יש מן הראשונים מפרשים חמה בתקופתה דהיינו בבהירותה, שאם היו בימות הגשמים שלשה ימים מעוננים ולא נראתה חמה ולא כוכבים באותה העת, כשיתראו יברך עליהם, ולא בזולת עת זו. ולפיכך יש מי שכתב שכשהחמה חוזרת לתחילת היקפה - היינו חמה בתקופתה לפירוש הראשון - יברך בלא שם ומלכות13, ודעה יחידית היא. ויש מן הראשונים מפרשים חמה, בתקופתה היינו תקופת תמוז, ולא הובאה דעה זו בפוסקים. זמן ברכת החמה ביום תקופתה הוא כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר, מיד עם הנץ-החמה. ונוהגים שבשחרית כשיוצאים מבית הכנסת מתאספים הקהל יחד ומברכים ברכה זו. יש אומרים שאם לא בירך עד אחר שלש שעות ביום לא יברך, שכבר עברה ממקום הזה, ויש אומרים שמשום זריזות בלבד הוא שאמרו שלכתחילה יברך בבוקר, אבל זמנה כל היום, ולכל הפחות עד חצות בשעת הדחק. כשהשמש מכוסה בעננים, יש אומרים שמכל מקום צריך לברך, שהרואה חמה שאמרו לאו דוקא גוף השמש, אלא כשרואה אור השמש המאירה ביום ונהנה ממנה ביום שניתלה במרכז הראשון, ויש שמחלקים בין כשניכר רושם החמה בעבים שיברך ובין כשאינו ניכר כלל שלא יברך. נהגו הנשים שלא לברך ברכת החמה, ויש שכתבו שאם רוצות יכולות לברך בלא שם ומלכות. כתבו אחרונים שיש לומר בשעת הברכה פסוקים ומזמורים מעניין הברכה, היינו שקודם שיברכו יאמרו מזמור הללו את ד' מן השמים, ואחר הברכה פיוט אל אדון על כל המעשים ואחר כך מזמור השמים מספרים כבוד אל, ואחר כך עלינו לשבח וקדיש. ויש שכתבו סדר אחר בתוספת פסוקים ומזמורים. השנים באלף הששי לבריאת העולם, שהן ראשי מחזורים ומברכים בהן ביום תקופת ניסן ברכת החמה, הן: ... תשסט - יד' ניסן, תשצז – כג' ניסן, תתכה – ב' ניסן, תתנג – יב' ניסן, תתפא –כא' ניסן, תתקט – ב' ניסן, תתקלז – יא' ניסן, תתקסה – יט' ניסן, תתקצג – ער"ח ניסן. נערך ע"י סא"ל (מיל) הרב שמואל רוזנברג   הכינוס השנתי השני למורשת הרב גורן זצ"ל בס"ד ח' באלול תשס"ז קרן לה"ב מתגייסת לעזרת הרבנות הצבאית ראשי הקרן הכריזו על מבצע איסוף תרומות לטובת חיזוק העשייה היהודית בצה"ל, ויזמו את הכינוס השנתי השני למורשת אלוף (מיל') הרב שלמה גורן זצ"ל והרבנות הצבאית הראשית קרן לה"ב – לחיזוק היהדות בצה"ל, המהווה כתובת לשאלות חיילים בכל בעיה המתעוררת במהלך שירותם הצבאי, יוזמת בימים אלה פנייה אל הציבור הרחב לתרום כספים שישמשו לחיזוק פעילותה של הרבנות הצבאית. התרומות שייאספו יועברו לקרן למען ביטחון ישראל (קרן לב"י) כתרומה ייעודית, שכן קרן זו אינה מעבירה כספים באופן שוטף לרבנות הצבאית כפי שהיא נוהגת עם חילות אחרים. הקריאה לתרום משאבים להעמקת העשייה היהודית בצה"ל יצאה מהכינוס השנתי השני למורשת אלוף (מיל') הרב שלמה גורן זצ"ל והרבנות הצבאית, שהתקיים לאחרונה באתר "יד לשריון" בלטרון בסימן 40 שנה למלחמת ששת הימים ואיחוד העיר ירושלים. חלקו הראשון של האירוע הוקדש למפגש ראשון מסוגו של גמלאי צה"ל דתיים עם הרב הראשי לצה"ל, תא"ל הרב אביחי רונצקי. חלקו השני, והמרכזי, של הערב נפתח על ידי יושב-ראש קרן לה"ב, סא"ל (מיל') פיני איזק, שסקר את יעדי העמותה והישגיה העיקריים, וכן הציג סיפורים אישיים על אודות הרבנים הראשיים לצה"ל הרב גורן זצ"ל ואלוף (מיל') הרב גד נבון זצ"ל. לאחר מכן נשאו דברים הרב הראשי לצה"ל, תא"ל רונצקי, יו"ר עמותת "יד לשריון", אלוף (מיל') חיים ארז, ורבה של העיר חיפה, הרב שאר ישוב כהן, שהוא בנו של הרב "הנזיר" וגיסו של הרב גורן. הרב כהן סיפר, בין היתר, כי המשורר חיים נחמן ביאליק עודד את הרב גורן, אשר כבר בצעירותו נודע כעילוי, ללמוד בישיבה בירושלים, וכי הרב היה אהוב ומקובל על ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון. כמו כן הוקרנו מצגות מתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים, תמונות מימי הלחימה וצילומי מטס של חיל האוויר לאחר שחרורה של בירת ישראל. בפאנל דוברים העיד אלוף (מיל') יוסי בן-חנן על שיחותיו המאלפות עם הרב גורן. כתב גלי צה"ל במלחמת ששת הימים, רפי אמיר, השמיע הקלטות מקוריות מאותם ימים וסיפר על הפריצה לעיר העתיקה. יורם זמוש, שהניף את הדגל על הכותל המערבי יחד עם סא"ל משה סטמפל (סטמפל'ה) ז"ל, סיפר על הערבים המנוצחים ברחבת הכותל, שהפסידו במערכה ועם זאת ביקשו למנוע את הנפת דגל ישראל, ולכן חיילי צה"ל נאלצו לעשות זאת בכוח. הרב אריה שלום, נהגו של הרב גורן במלחמת ששת הימים, תיאר את הנסיעה מהכותל המערבי לבית לחם ולקבר רחל המשוחררים, את שיחתו של הרב גורן בפני הלוחמים בגוש עציון טרם צאתם לקרב שבו נכבשה העיר חברון, ואת היותם הראשונים לקבל את כתב הכניעה של תושבי חברון. הרב ישראל אריאל, שהיה במפקדת החטיבה של אל"מ מרדכי (מוטה) גור, סיפר גם הוא על הלכי הרוח בעת הקרבות ותיאר את העלייה להר הבית עם הרב גורן ומוטה גור. לדבריו, אל"מ גור לא האמין כי המקומות הקדושים יישארו בידינו זמן רב, וכשהציע לו הרב גורן לקבור את חללי צה"ל בהר הזיתים השיב לו מוטה כי מוטב שהללו ייקברו בהר הרצל. חתנו של הרב גורן, ד"ר ישראל תמרי, הציג פכים קטנים מההווי המשפחתי. רב המועצה האזורית מטה יהודה, אל"מ (מיל') הרב יוסי הראל, הקריא את ברכתו של אלוף (מיל') ישראל טל (טליק), שגם הוא נכח בכינוס. משתתפים נוספים היו אל"מ (מיל') מאיר פעיל, ותא"ל (מיל') ישראל ענבר. מקהלת הרבנות הצבאית בניצוחו של רס"ן משה-מרדכי (מונה) רוזנבלום, הנעימה במיטב שיריה. את הערב הנחה הסופר והעיתונאי הוותיק שאול מייזליש, ותצוגת המולטימדיה המרהיבה הופקדה בידיו האמונות של אביעד פיקרש. *** המעוניינים לתמוך בפעילות קרן לה"ב מוזמנים ליצור קשר עם סא"ל (מיל') פיני איזק בכתובת: רח' הרב ניסים 8, ראשון לציון 75258, ובטל. 03-9662211.   הספר "שמחים לשמרו" בס"ד י"ז בכסלו תשס"ח בפלטבוש אשר בני-יורק, גר הרב משה מאנדל שליט"א, אב"ד ורב בקהילת "בית מרדכי", שחיבר ספר בנושא עירובין בשם: שמחים לשמרו, ובו מאתיים טעמים לגבי עירוב שהוא מצווה ויש להתקינו לצורך זיכוי הרבים והסרת מכשול. כתב ועשה. בברוקלין, לא היה עירוב עד שבא הרב מאנדל שהתגבר על כל המכשולים והתקין עירוב מהודר בכל האיזורים הנרחבים שבהם גרים יהודים שומרי מצוות. כך סומכים התושבים היהודים על העירוב ומטלטלים בשבת. לפני מספר חודשים נודע לרב המחבר, כי יש בעיות עירוב במחנות צה"ל ובישובים בהם מתגוררים מגורשי גוש קטיף. בעזרת תורם החפץ בעילום שמו, נרתם מפיץ הספר הרב צבי וינדיש ופנה ליו"ר קרן לה"ב (לחיזוק היהדות בצה"ל) סא"ל (מיל) פיני איזק שעזר לו להכניס את הספר לצה"ל. כך חולקו מאות ספרים לכל בתי הכנסת בצה"ל וניתן ספר לכל רב צבאי בסדיר. גם גימלאי צה"ל והרבנות הצבאית יקבלו את הספר בשבת גיבוש שתיערך אי"ה בחודש שבט. הספר גם הופץ ברבנות משטרת ישראל ומג"ב, בעיר שדרות, בחבל בנימין, יהודה ושומרון, ישובי גוש עציון ואיזור הר חברון. הספר מופץ חינם במטרה לחזק את שמירת השבת בכל אתר ואתר. כל חייל החפץ לקבל את הספר, יכול לפנות לרב צבי וינדיש טל.: 0547-519307.   הרב אפרים צמל יקיר ירושלים הרב אפרים צמל נולד ב-1935 בירושלים להורים שעלו מלטביה ומליטא. בפרוץ מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה להתגורר ברמת-גן. במשך שנים רבות עסק ברבנות, והיה רב בית הכנסת "רעות" בבני-ברק ורב צבאי במחוז דן. במשך יותר משמונה שנים, בהן מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, היה הרב הראשי של השריון. למשך שנה הושאל לאגף כח אדם בצה"ל והיה ראש המרכז למשפחות החללים. כמו כן היה הרב הראשי של חיל האויר וסגן הרב הצבאי הראשי. עם שחרורו מצה"ל היה לרב המרכז הקהילתי "איחוד שיבת ציון" בת"א, ומשנת 1986 הוא מנהל רוחני בישיבת "אור שמח" בירושלים. כמו כן הוא ראש בית המדרש "נר של שבת". במרוצת השנים האחרונות היה ראש ישיבת דרכי שלום בגבעת יערים ומנהל חינוכי של סמינר אפיקי דעת בירושלים. הרב צמל משמש חבר ההנהלה הרוחנית בועדת הרבנים וראש דגל התורה בירושלים. הוא גם עוסק בייעוץ והכוונה בנושאי משפחה וחינוך ילדים. במרוצת השנים כתב ספרים, בהם ספר מועדי ישראל, שיח ביהדות, פרי אדר (אסופת מאמרים) ועוד. על ספרו שיח ביהדות קיבל את פרס הרב בר-שאול מטעם עיריית רחובות. (כתב: רס"ן (מיל) הרב חניאל פרבר.   הרב הצבאי השלישי אלוף הרב גד נבון ז"ל הלך לעולמו בגיל 86. מאת הרב חניאל פרבר. אחד מאחרוני דור תש"ח ומלוחמי הפלמ"ח האלוף הרב גד נבון, מי שהיה הרב השלישי של צה"ל וכיהן בתפקיד תקופה ממושכת של כ-23 שנים משנת 1977 ועד שנת 2000. הרב נולד בשנת 1920. הוסמך לרבנות במרוקו בה היה פעיל ציוני. עסק בעלייה ב' ונמנה עם מייסדי בח"ד (ברית חלוצים דתיים). עם קום המדינה עלה לארץ במסגרת מח"ל (מתנדבי חו"ל) ושירת כלוחם בפלוגת הקומנדו הצרפתי של חטיבת הנגב בפלמ"ח בפיקודו של יצחק שדה. בהמשך שירת כקצין דת בחטיבה ובשנת 1951 מונה לרב הצבאי של פקוד הדרום ולאחר מספר שנים מונה כרב פקוד צפון. ב1971 מונה לסגן הרב הצבאי הראשי וב- 1977 נבחר כרב צבאי ראשי. הרב היה אישיות יוצאת דופן ומאד מורכבת. היה חכם ונבון, צנוע ועניו וידע לפתור בעיות הלכתיות סבוכות של נעדרים, חללים ועגונות. היה בקי גדול בתלמוד ובספרי השו"ת. היה בעל לב רחום ודלת משרדו היתה פתוחה לכל משפחה שכולה בכל עת ובכל שעה. שמר על מורשת הרב שלמה גורן זצ"ל, מכונן הרבנות הצבאית, בכל הליכותיו בצה"ל. עסק רבות בפילוסופיה. היה מומחה לדתות ואיש שיחה בכל תחום. הרב נבון הטביע חותם עצום כאשר קיבל עליו את פתרון בעיית עגונות מלחמת יום כיפור באמצעות בית דין בראשות הרב הראשי דאז הגאון הרב עובדיה יוסף. בנוסף לכך, ייזכר כמי שהרחיב את שורות הרבנות הצבאית במסגרת החטיבות וגדודי המילואים, כאשר החליט שביחידות אלו יכהנו רבנים צבאיים ולא קציני דת. מותו הוא אבידה גדולה לצה"ל ולעם ישראל. נטמן בהר הרצל, בל' בסיוון תשס"ו במעמד הרבנים הראשיים לישראל, אישי ציבור ואנשי הרבנות הצבאית לדורותיה.   ערב זכרון לרב גורן זצ"ל הרב שלמה גורן זצ"ל היה מגדולי התורה שבדור התקומה, אדיר בחידושים בלימוד ובהרבצת תורה. באישיותו מיזג את התכונות של ספרא וסייפא שלחם את מלחמתה של תורה וארץ ישראל ללא מורא וללא משוא פנים ותרם רבות להיותו של צה"ל צבא יהודי. מילים אלו אמר אלוף מיל. שלמה להט (צ'יץ) בפאנל שנערך במסגרת ערב חוויתי ומפגש חברתי למייסד ומכונן הרבנות הצבאית הראשית הרב שלמה גורן זצ"ל, שהתמקד בהעלאת זכרונות על אישיותו של הרב הראשי הראשון לצה"ל ומי שהיה הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן זצ"ל. השתתפו: תת-אלוף (מיל) ברוך הראל (פינקו) העיתונאי שלמה נקדימון מ"ידיעות אחרונות" ואל"ם (מיל) הרב יוסף הראל מי שהיה עוזר הרב הראשי לצה"ל. הפאנל נערך במסגרת מפגש של ראשוני הרבנות הצבאית לזכרו של האלוף הרב גורן, שנערך באתר "יד לשריון" בלטרון בנוכחות מאות משתתפים. בין הבאים בלטו האלופים: ישראל טל, חיים ארז, שלמה להט,התאלי"ם: מוטקה ציפורי, אפרים חירם (פיחוטקה), אשר לוי ועוד, בני משפחת הרב גורן ובהם אלמנתו ואחיה הרב שאר ישוב כהן רבה הראשי של חיפה. באירוע, שהונחה בטוב טעם ע"י העיתונאי שאול מייזליש, הועלו מצגות קטעי וידאו מחיי הרב במהלך שנותיו כתלמיד ישיבה, חניך באוניברסיטה בירושלים, רב צבאי ורב ראשי לישראל. האלוף חיים ארז ציין עד כמה הצליח הרב גורן המנוח לחבב את עצמו על חיילי המעוזים בעוז רוחו ומעורבותו למענם בתקופת מלחמת ההתשה, ובפרט בחיי היום יום. סא"ל (מיל) פיני איזק יו"ר עמותת קרן לה"ב לחיזוק היהדות בצה"ל, שיזם את הערב עם אל"ם (מיל) הרב יוסף הראל, עמד בדבריו על פסקי הרב גורן ובמיוחד על הבעיה ההלכתית. למשל: האם החזרה לכיבוש עזה במקרה של הפרות הסכמים עם הפלשתינים לאחר הנסיגה היא בבחינת "מלחמת מצווה". בסיום דבריו העלה את זכרו של הרב הצבאי האלוף הרב גד נבון זצ"ל, שנפטר זה לא מכבר, שצעד שנים רבות יד ביד עם הרב גורן. ליוותה את האירוע מקהלת הרבנות הצבאית. את המצגת ערך אביעד פיקרש. (כתב הרב חניאל פרבר) להלן נוסח מכתבו של תא"ל (מיל) מנשה ענבר מנכ"ל עמותת "יד לשריון" : הערב לזכרו של הרב הראשי הראשון של צה"ל האלוף הרב גורן, התאפיין ברוח ההתנדבות שלוותה את ההתגייסות וההכנות לערב, ובהתלהבות היפה ששרתה באולם במהלך האירוע. התכנים היו רווי ערכים ובהחלט חבל שלא התאפשר ליותר צעירים לספוג מהם. מיטב ברכותי לכל היוזמים והשותפים שאיפשרו הפקה באיכות כל כך גבוהה.